המוח שלנו עובד קשה כדי שלא נשתנה.

ואנחנו שופטים את עצמנו כעצלנים.

כמי שאין לנו כוח רצון.

אך זו בדיוק המשימה שלו.

"המוח" אוהב יעילות.

הרגל = יעילות.

שינוי = אי-ודאות.

בקיצור, הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב.

מחזיר אותנו שוב ושוב למוכר ולידוע.

והחיים שלנו הופכים ל…

לופ אין-סופי.

מנסים ליצור שינוי.

קצת מצליחים.

וחוזרים לנקודת ההתחלה.

וחוזר חלילה.

בניגוד למה שאנחנו מאמינים,

הקשר בין שינוי לבין כוח רצון קטן הרבה יותר ממה שחינכו אותנו להאמין.

כי הביולוגיה שלנו משחקת כאן תפקיד מרכזי.

השאלה היחידה שנשארת היא…

תיזכרו באחת הפעמים שניסיתם לשנות הרגל.

להפסיק לאכול סוכר.

להתחיל לזוז.

לחשוב אחרת על כסף.

שבוע ראשון – מעולה.

שבוע שני – סבבה.

שבוע שלישי – איפה היינו?

חינכו אותנו שמדובר בחוסר כוח רצון.

או מוטיבציה.

אבל בפועל,

"המוח" פשוט עושה את עבודתו.

כל הרגל שיצרנו לא נולד במקרה.

הוא נוצר משום ש"המוח" חיבר בין:

• חוויה.
• המשמעות שנתנו לה.
• רגש.

ככל שהחיבור הזה חזר על עצמו,

כך נוצר מסלול עצבי יציב יותר.

לאחר מספיק חזרות,

ההתנהגות כבר אינה דורשת מאמץ מודע.

היא הופכת לאוטומטית.

והופכת להרגל.

לכן, כשאנחנו מנסים לשנות רק את ההתנהגות,

אנחנו בעצם נלחמים בתוצאה.

כשמקור ההרגל נמצא עמוק יותר.

בחיבור שנוצר בין:

• החוויה.
• המשמעות שנתנו לה.
• והרגש שנקשר אליה.

זה נקרא התניה.

ועל זה בדיוק נדבר היום.

בשנת 1986 טוני רובינס הציג מודל שנקרא:

NAC – Neuro-Associative Conditioning

במילים פשוטות: יצירת קשרים עצביים חדשים בין:

• חוויה.
• המשמעות שנתנו לה.
• הרגש שנוצר בעקבותיה.

ומהם – הרגל חדש. הרעיון המרכזי פשוט. אם אנחנו רוצים לשנות הרגל, לא מספיק לנסות להתנהג אחרת. צריך ליצור חיבור רגשי חדש, שיתמוך בהתנהגות החדשה. לחוות זאת שוב ושוב. עד שנוצר ומתחזק מסלול חדש, ובמקביל, המסלול הישן מיטשטש ונחלש. זה עובד. אך דורש תרגול עקבי.

ומה אם הייתי מספרת לכם שיש דרך נוספת לעבוד עם התהליך הזה?

מסרים לתת-המודע.

קיימים מחקרים שמצביעים על כך שמסרים שנקלטים מתחת לסף המודעות יכולים להשפיע על עיבוד רגשי והתנהגותי בתנאים מסוימים.

הרעיון שמאחורי מסרי הסאבלימינל – מסרים לתת-המודע מבוסס על העברה חזרתית ועקבית של מסרים חדשים, מבלי לעורר את ההתנגדות של "המוח" המודע.

ככל שהמסרים חוזרים על עצמם, הם מתחילים בהדרגה ליצור התניות חדשות.

ההתניות החדשות מובילות לבחירות חדשות.

הבחירות החדשות יוצרות התנהגויות חדשות.

והתנהגויות חדשות יוצרות מציאות חדשה.

במקביל,

ההתניות הישנות נחלשות,

עד שהן כמעט ואינן משפיעות עוד על הבחירות וההתנהגות שלנו.

אפשר לדמות את התהליך לגריסת תוכנה ישנה במחשב.

לא משום שהיא נעלמת לחלוטין,

אלא משום שהיא כבר אינה התוכנה שמנהלת את המערכת.

לפעמים, התוצאה מרגישה כמו קסם.

זה בדיוק הרעיון שעליו מבוססים מסרי הסאבלימינל.