מעל לגנים: המנגנון שמעצב את המציאות שלך

אתה "דופק" לעצמך את החיים במו

מחשבותיך.

ואז מאשים את הגנים ואת הוריך.

זה לא נעים לשמוע.

אבל, כבר הוכח מדעית.

ב-1953 ווטסון וקריק פיצחו את קוד ה-DNA

וכולם נשמו לרווחה –

סוף סוף יש תשובה.

אתה כזה כי הגנים שלך ככה.

תודה לאמא ולאבא.

זה המצב! אין מה לעשות.

רק שמישהו שכח לספר את זה לדר' ברוס ליפטון.

ברוס ליפטון הוא ביולוג תאי.

כזה שהיה קבור במעבדה.

עד שיום אחד התהפך עליו עולמו.

באחד הניסויים שערך ד"ר ליפטון

שם תא בודד בשלוש צלחות שונות.

שינה רק דבר אחד בכל צלחת –

את הסביבה.

בצלחת הראשונה – התא התפתח לתא שריר.

בשנייה – לתא עצם.

בשלישית – לתא שומן.

סביבה שונה

שלוש תוצאות שונות לחלוטין.

אופס…

תוצאות הניסוי גרמו לדר' ליפטון

לעשות חשיבה מחדש

אם הגנים קובעים הכל –

איך אותו תא התפתח לשלושה דברים שונים?

התשובה שינתה את חייו –

ואת כל מה שידענו על ביולוגיה.

לא הגנים קובעים.

הסביבה קובעת.

ואצלנו – בני האדם?

הסביבה קובעת גם מה יקרה איתנו

ואיך יראו חיינו –

כי המחשבות שלנו

הופכות לאמונות

וקורמות עור וגידים בדמות

החיים שאנחנו חווים כל רגע נתון.

או במילים אחרות

"זה מי שאני!"

ליפטון קרא לזה אפיגנטיקה.

רעיון פשוט.

אפי = מעל.

גנטיקה = גנים.

מעל לגנים.

כלומר – יש רמה נוספת

שקובעת אילו גנים יופעלו

ואילו יישארו רדומים.

אותה רמה מושפעת ישירות מהסביבה.

– התפיסות

– המחשבות.

– האמונות.

במילים אחרות:

גנים הם לא גזר הדין.

הם ארגז הכלים שלנו

אנחנו בוחרים כל רגע נתון

אילו כלים להפעיל.

איך?

אתם בטח כבר מנחשים

באמצעות המחשבות, האמונות והרגשות שלנו.

כל יום.

כל רגע.

מבלי שנהיה מודעים לזה.

מה זה אומר בפועל?

שהגוף שלנו מקשיב לנו.

כל הזמן.

בלי הפסקה.

כשאנחנו חווים מחשבת פחד –

התת מודע מתרגם את זה לתחושת סכנה.

הגוף עובר למצב הגנה.

כלי הדם מתכווצים.

מערכת החיסונית נחלשת.

האנרגיה מתועלת להישרדות –

במקום לצמיחה והתפתחות.

כשאנחנו חווים מחשבת אהבה, ביטחון, שפע –

התת-מודע מתרגם אותם לתחושה של ביטחון.

הגוף נפתח.

התאים מתחדשים.

המערכת החיסונית מתחזקת.

האנרגיה מתועלת לצמיחה והתפתחות.

אחד המשפטים שתמיד חזרתי עליו

בהרצאות שלי כדי להמחיש את הנקודה הזו היה –

"אי אפשר להיכנס להריון כשנמר עומד לתקוף אותך!"

בשעת סכנה או מתח

(גם מתח הגוף מגיב כסכנה קיומית)

לא נגיד לנמר:

"היי חכה רגע, תאפשר לנו קודם לעשות אהבה ואז תאכל."

מה נעשה?

נברח!

זו ביולוגיה.

כך בנויה הביולוגיה שלנו.

הילחם או ברח.

הבעיה היא אחת –

גם אם נדמה לנו שאנחנו מחדשים לעצמנו –

בגדול המחשבות שלנו ממוחזרות.

יש כאלה שיגידו לנו "תחשוב חיובי" –

אבל זה בדיוק כמו לומר לנמר "חכה רגע".

המחשבות

של היום

הן אותן מחשבות של אתמול.

ושל שלשום.

ושל עשר שנים אחורה.

אותן מחשבות – יוצרות את אותם רגשות.

אותם רגשות = יוצרת את אותן אמונות.

אותן אמונות = אותה ביולוגיה.

אותה ביולוגיה = אותה מציאות.

הלופ האין סופי של-

תפיסות, אמונות והרגלים.

בא לידי ביטוי במציאות.

בחיי היוมיום.

ובכניעה –

ל"אמת השקרית"

אין לי מה לעשות

אלה הם חיי

זה מי שאני!

אז איך יוצאים מהלופ?

איך משנים מחשבות ממוחזרות

שחוזרות על עצמן כבר עשרות שנים?

השינוי יכול להתבצע רק ממקום אחד.

מתחת לרדאר של המודע.

או במילים אחרות:

באמצעות פגישה עם

המנכ"ל האמיתי של החיים שלנו.

התת-מודע.

זה בדיוק מה שג'ו דיספנזה גילה.

בשבוע הבא –

נדבר על איך המוח יכול לשכתב את עצמו.

ומה זה אומר עבורנו.

כי אפשר לצאת מהלופ.

כשמתחברים מחדש לקוסם שבפנים.

רוצים להבין איך?

הורידו את ספרון המתנה

"הכוח לשנות – יצירת חיים מתוך מחשבה

חופשית"

הלינק כאן.